במדבר
פרשת במדבר פותחת ספר חדש: ספר במדבר.
הספר כולו עוסק במסעם של בני ישראל במדבר. ההליכה במדבר היא לא רק הליכה במדבר הפיזי, אלא חוויה רגשית רוחנית,
האנרגיה שמלווה אותה דומה למדבר עצמו: מקום שכמעט אין בו מים, מקום רחב ללא גבולות. התחושה שמלווה את ההליכה במדבר פעמים רבות היא של חוסר שליטה של האדם על הטבע ותחושה של חוסר.
המסע של בני ישראל הוא מסע פנימי, שמוביל בסופו של דבר לקפיצה בהתפתחות שלהם כעם וכיחידים – מה שמתבטא בכניסה לארץ ישראל.
דמותו של משה, שמנחה אותם ומלמד אותם, מלווה כמעט את כל הפרשות בספר (חוץ מפרשת בלק), וחשוב להבין את דבריו ואת שליחותו על מנת ליישם את קפיצת המדרגה גם בחיינו שלנו.
לכל אדם יש תפקיד
הפרשה מתחילה במפקד, פסוק א' וב' בספר במדבר: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני… שאו את ראש כל עדת ישראל למשפחתם לבית אבתם, במספר שמות". אנחנו מבינים שכל אדם משמעותי, לכל אחד יש תפקיד, הוא חלק מהעם, וכשהוא יודע את מקומו ואחרים יודעים את מקומו ואת מקומם לידו, יותר קל לתפקד ולמלא את התפקיד המדויק. הסדר והארגון מרימים את המורל ומעצימים את האנשים.
בספר שמות, כשבני ישראל ירדו למצרים כתוב: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (פרק א', פסוק א'). הם נכנסו למצרים עם שמות ויצאו ממנה עם שמות. השם מסמל את הייחודיות של האדם, את הדרך המיוחדת שהיא רק שלו.
אנחנו יכולים להבין שעל מנת שנוכל לממש את עצמנו, על מנת שנצליח להוציא מעצמנו את הפוטנציאל שלנו, כדאי שנכיר את עצמנו, נדע איך קוראים לנו ולאיזה "שבט" אנחנו שייכים.
המדבר הוא מקום מיוחד, הוא רחב וצחיח ותנאי החיים בו קשים. במקום כזה אין משמעות למעמד, לנכסים, לחומריות, האדם מתמודד עם עצמו ועם הטבע. התחושה של האפסיות אל מול המרחבים הגדולים מזמינה את האדם פעמים רבות למצוא את הענווה והפשטות בתוכו. החוסר שמתעורר במים, במזון ובצל מעורר לפעולה, לחיפוש אחר שלמות.
השבוע כדאי גם לנו בחיי היומיום להיכנס לתודעה של מדבר, למצב רוחני שבו לחומריות אין משמעות. בפרשות הקודמות, "בהר" ו"חוקותיי", הבנו שההרפיה מובילה לחיזוק האמונה, ואילו מפרשת "במדבר" ניתן ללמוד על החשיבות שבחיפוש. החשיבות של הדרך לעיתים גדולה יותר מהמטרה עצמה.
השבוע אנחנו מאפשרים לעצמנו לצמוח מתוך מצב פשוט, מצב של צניעות, וכדאי לשים את תשומת הלב על הדרך שבה אנחנו מחפשים את האמת הפנימית.
הפרשה מכינה אותנו לחג השבועות
חג השבועות – חג מתן תורה – מסמל סיום של תהליך, מצד אחד, והתחלה חדשה, מצד שני. תהליך שהחל ביציאת מצרים, ביציאה משעבוד ועד למציאת החירות.
מפקד האוכלוסין שמוזכר בפרשה נעשה שלושה-עשר חודשים מרגע יציאת מצרים. המספר שלוש-עשרה בגימטרייה מסמל אהבה וגם את המספר אחד ומתחבר יפה לרעיון שעכשיו הזמן הנכון לפתוח את הלב ולהתאחד. עד עכשיו המסע כלל התחלה והתארגנות, מצב שהוא יותר פיזי, הישרדותי.
עכשיו מתחיל שלב רוחני. השינוי משעבוד לחירות הוא שינוי עמוק בדרך החשיבה, ומציאת האמת הפנימית בתוכנו קשורה גם ליסוד החסד, למציאת החסד בתוכנו. במדבר אין מים באופן טבעי, צריך לחפור כדי למצוא אותם. יסוד המים קשור לנתינה, לרגשות, לאהבת אדם.
בחג השבועות, חג מתן תורה, מגיעה לשיאה היציאה מעבדות לחירות על ידי קבלה של חוקים ומצוות. כמו שכל הורה יודע שדרך חיים מאורגנת ומסודרת מאפשרת חופש אמיתי כך גם בחיינו האישיים,
חופש לא מגיע מבילויים ואי עשייה, פעמים רבות תחושת החופש מורגשת דווקא בתוך מסגרת.
שבת שלום