דברים

רקע

פרשת "דברים" פותחת את החומש האחרון בתורה. החומש כולו עוסק בדברי מוסר ותוכחה. משה בן מאה ועשרים. הוא הוביל את העם כל הדרך ממצרים, והוביל אותם, למעשה, גם דרך רוחנית של יציאה מתפיסת עולם מצומצמת, תפיסת עולם של עבדות ושיעבוד, אל תפיסה חדשה, צורת מחשבה שונה: האדם חופשי לבחור ואחראי על מעשיו, ובאמצעות הבחירה יש לו את היכולת לשנות את דרך התנהלות הדברים.

עם ישראל עומד מסביב למשה, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל. משה יודע שלמעשה הוא נפרד מהם, והוא נושא לפניהם נאום.

משה הוא נואם בחסד, והוא עומד בפני ציבור ענק, אומר דברים קשים ואף אחד לא זז, הם צמאים לשמוע את דבריו. שלוש פעמים ברצף כתוב שהוא מדבר אליהם: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל… באחד לחודש דבר משה אל בני ישראל… הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור…" (ספר דברים, פרק א', פסוקים א'-ה').

אנחנו מבינים שלנאום יש חשיבות גדולה.

תוכן הנאום

משה נואם דברי תוכחה ומוסר. הוא עורך סיכום של התורה כולה, מפשט אותה, חוזר ומזכיר אירועים שהתרחשו, נותן דגשים ומחנך איך לנהוג ואלו לקחים ניתן להפיק מהעבר.

אין אדם שאוהב שמוכיחים אותו, שמדברים אליו מלמעלה, אבל לפעמים, אדם שנמצא בתפקיד של הנהגה חייב להראות את הדרך, חייב ללמד ולהדריך, אחרת הוא חוטא לתפקיד.

בנאום שלו, משה מלמד אותנו איך עושים את זה, הוא מתווה דרך ומראה שגם כשמוכיחים, גם כשבאים לחנך, צריך לדעת איך עושים את זה.

איך להעביר מסר בדרך נכונה

בתחילת הדברים הוא מזכיר ברמז את החטאים שנעשו בעבר, את התלונות הרבות שהיו לבני ישראל בזמן ההליכה במדבר, את חטא העגל וכד'… בעבר, כשהדברים התרחשו, הוא לא הוכיח אותם.
בזמן המסע הוא לא היה כל הזמן בעמדה של נוקשות. אך עכשיו הגיע הזמן, והוא מרגיש חובה "לאסוף" את העם, לגרום להם לקחת אחריות.

שלושה עניינים עיקריים

1. תזמון- חשוב לשים לב כשרוצים להעביר מסר מסוים שהצד השני פנוי לשמוע אותו. לפעמים עדיף להתאפק ולדבר מאוחר יותר. לא חייבים, בזמן אמת להגיד את הכול.

2. דיבור שבא מאהבה ובלי אינטרסים - הסיבה שכולם מקשיבים למשה קשורה לאופן שבה משה אומר את הדברים. הוא בא מאהבה, מרצון לקדם אותם, לאחד ביניהם. לדוגמה: רגע לפני הנאום הוא מוביל את העם למלחמה במדיין. הוא יודע שהוא עומד למות, שבשבילו ברמה האישית זה לא באמת משנה, אבל זה לא עוצר אותו, הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות בתור מנהיג. העם יודע שאכפת לו שהוא נטול אינטרסים אישים.

3. מציאת מטרה משותפת – על מנת ליצור אחדות צריך מטרה משותפת. משה מעורר אותם להאמין בעצמם, לראות את מה שמייחד אותם, את הכוח שמבדיל אותם מכל העמים. הוא מזכיר להם את הדרך, את הקשיים שהיו, את הניצחונות על העמים החזקים, מזכיר להם שה' איתם.

רגע לפני תשעה באב

פרשת "דברים" נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב. בספר "במדבר" בני ישראל היו פאסיביים: הוציאו אותם, הובילו אותם… כמו ילדים. עכשיו משה מעורר אותם לפעולה, מעורר אותם להיות אקטיביים, לקחת אחריות. הם עומדים בפני תקופה חדשה וכנראה גם אנחנו: הזמנים משתנים וכדאי להתקדם איתם. תשעה באב זה יום של חורבן, מצד אחד, הסכסוכים והשנאה הובילו להרס, אך מצד שני, זהו גם יום של תקומה. בדיוק באמצע היום מתחילה דרך חדשה ויש תקווה.
בני ישראל עומדים לפני השערים של ארץ ישראל. בנאום שלו משה מעביר את המסר שהם אחראים על מה שעתיד להתרחש בהמשך. אם יתלכדו ויחזקו את השורות שלהם, אם הם יזכרו למה הם כאן, למה דווקא עכשיו, מה מייחד אותם מכל העמים, אף אויב לא יפגע בהם.

גם כיום הרגע שבו מבינים שהאויב התחזק הוא הרגע שבו אנחנו יכולים להבין שבמקום כל שהוא נחלשנו.

דרכים שעוזרות להתחזק ולשמור על האחדות שמהווה הגנה, הן: עזרה הדדית, סובלנות כלפי פנים וכלפי חוץ, שמירה על חוקים רוחניים (שימוש נכון במידות החסד והרחמים) חיבור נכון לאמת פנימית רוחנית.

השבוע כדאי לשים לב לכל אלו, חשוב לנסות לדבר בצורה חיובית, ליזום מעשים טובים, להיזכר מה מוביל אותנו, מה המטרה האמיתית של ההימצאות שלנו ביחד.

שבת שלום