כי תבוא

רקע

השבוע, פרשת "כי תבוא" מספרת על שני עניינים עיקרים: החשיבות של הבאת הביכורים אל הכוהן הגדול ועל הברכות והקללות – הטוב והרע בחיים ועל מה שמושך אותם אל חיינו.
הפרשה מתחילה בפסוק: "והיה כי תבוא אל הארץ, אשר אני נותן לך לנחלה: וירשת וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה… ושמת בטנא … ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך". לא פשוט לתת את הפירות הראשונים שמבשילים, קשה עוד יותר לשמוח על כך.

מדובר בתהליך

ספר דברים הוא ספר רוחני, כל כולו עוסק בנאומו של משה אל העם. נאום שבו הוא מעביר את כל מה שחשוב לעם לדעת לאחר לכתו,
הוא עומד למות ועם ישראל עומד לפני תפנית חשובה: הכניסה לארץ ישראל.
בני ישראל יצאו ממצרים שבה הם היו משועבדים ,לכיוון ארץ ישראל שבה הם מקווים להשיג חיים של מימוש היכולות הארציות והרוחניות שלהם. הם הלכו ארבעים שנה במדבר על מנת להגיע לרגע הזה.
בנאומו, משה מסביר איך ניתן להגיע למימוש הפוטנציאל הגבוה שקיים בכל אחד ואחת בצורה הטובה ביותר.

בפרשות הקודמות, "שופטים" ו "כי – תצא", נאמר שהאדם צריך לשים לעצמו מגבלות, לעצור את עצמו ולא להגיב בצורה אוטומטית, בחוסר מודעות: "שופטים ושערים תתן לך בכל שעריך", וגם שלא צריך רק לשמור ולהגן, אלא לצאת למלחמה, זאת אומרת לקחת חלק פעיל ולהילחם ביצרים ובספקות הפנימיים – "כי תצא למלחמה על אויבך".

רגע לפני ראש השנה

ראש השנה מסמל את בריאת האדם הראשון ולכן לכל אדם יש עכשיו את ההזדמנות (פוטנציאל רוחני) להתחבר ליכולות שלו, לפוטנציאל הגבוה שטמון בו, לכפר ולהחזיר לעצמו את מה שהוא איבד, לתקן את מה שהתקלקל ולהתחיל מחדש.

איך עושים את זה? אחרי ששמנו לעצמנו גבולות ויצאנו למלחמה בפחדים ובספקות, זה הזמן להכיר ולהודות על מה שיש. פרשת "כי תבוא", מתארת את ההכרה בטוב.

היכולת לתת את הפירות המובחרים, הראשונים ולשמו על כך, היא שמביאה לאדם שפע.

סל הטנא מסמל את הגוף, את המידות של האדם, ואילו הפירות מסמלים את הנשמה, את הפנימיות.

הכרה בטוב בשילוב עם ידיעת החוסר

מתקיימים כאן שני מצבים בו-זמנית: הראשון זו הידיעה שעדיין לא הכול מושלם, כדאי לכל אדם לדעת על מה הוא צריך לעבוד בתוכו, מה חסר לו והמצב השני זה ההכרה במה שיש, חשוב לדעת ולהעריך את ההתמודדות עם קשיים ואת ההישגים.

לדוגמה: אם אדם לקח על עצמו לעבוד על מידת הכעס ובמהלך השנה הוא באמת הצליח להתמודד עם כעסים בצורה טובה יותר מאשר בשנה הקודמת, הוא צריך לשמוח על ההישג ובו-זמנית לשאוף ליותר.

הידיעה שהכול בסדר

אנחנו מחויבים לבחור בטוב ביותר בשבילנו, ברמה האישית כל אחד לעצמו הוא האחד והוא בסדר כמו שהוא. נכון שתמיד יש מה לתקן ועל מה לעבוד, בשביל זה אנחנו כאן, אבל אפשר "לעבוד" בעדינות בחמלה. אפשר וצריך לראות את הטוב ואת השמחה בחיי היומיום. חוסר הביטחון והספק מגיעים מהיצר ומנסים לפתות אותנו לזוז מהטוב, מושכים אותנו למטה ולא מומלץ להיכנע להם. אנחנו נוטים לתייג את עצמנו כרוחניים או כאנשים ארציים, אבל במציאות לא קיימת ההפרדה כזו. בכל אדם קיים חלק רוחני וחלק גשמי וכדאי למצוא את האיזון הנכון ביניהם להתייחס לעצמנו בכבוד ובהערכה – לא מתוך גאווה וכוחות אגו שליליים- אלא מתוך הבנה עמוקה שכל אחד הוא חלק שלם ומושלם.

השמחה היא אקטיבית

תחושת השמחה לא תמיד מגיעה באופן ספונטני ולא חייבים לחכות שיקרה משהו שמח, אפשר ורצוי ליצור שמחה: בעזרת התעוררות הפנימית, הכנה של הגוף והנפש, ניתן להגיע למימוש הפוטנציאל של השנה הקרובה, לתחושה של מלאות ושמחה.

הפרשה מזמינה אותנו למצוא את האיזון הנכון: "לבוא" אל החיים, בדרך מאוזנת, להודות על מה שיש ולשמוח בחלקנו.

הטוב הזה ייצר ויכפיל את עצמו בשנה הבאה.

שבת שלום