נשא

רקע

פרשת "נשא" היא הארוכה ביותר, ומסופר בה על המשך ספירת האנשים כסמל להתרוממות רוח ועל הבאת קורבנות וביכורים אל בית המקדש. הפרשה ממשיכה את הפרשה מהשבוע שעבר, פרשת "במדבר", וקשורה גם לפרשת "בהעלותך", שתבוא אחריה.

התחזקות

את הפרשה קוראים בדרך כלל מייד לאחר חג השבועות, ובשנים מעוברות – ממש בסמיכות לחג. שם הפרשה והדרך שבה סופרים את האנשים על מנת לסמל את ההתחזקות והעלייה של בני ישראל קשורים קשר ישיר לחג שבו על פי המסורת ניתנה התורה. לפני שמגיעים להתחזקות והתעלות, עוברים תקופה של תיקונים. תקופה זו, שמתקיימת כל שנה לפני קריאת הפרשה, היא ספירת העומר – שבועות שבהם הנפש עוברת טלטלות והנשמה מתפתחת.

השבוע התקופה מסתיימת והאנרגיות משתחררות.

נשא

שם הפרשה מרמז על היכולת להתנשא, אדם שמרגיש מחובר לעצמו, מרגיש שלמות, הוא אדם שיכול לשאת את ראשו בגאווה ולהרגיש גאה. המיפקד שעליו מסופר בפרשה וההתארגנות בבית המקדש עוזרים להכין את הפנימיות כך שהאדם יגיע לשלמות.

גם לנו השבוע כדאי לעשות סדר והתארגנות, על מנת שנגיע לחג השבועות כשאנחנו ב"מצב נשא", מצב של התרוממות רוח.

נתינה

בפרשה מסופר על הבאת קורבן ומתנות לבית המקדש. ראשי השבטים בזה אחר זה מביאים את מיטב התוצרת, וזהו מעשה לא יומיומי – בהחלט צריך להתעלות על הרצון האוטומטי והטבעי של כל אדם להשאיר את החלק הטוב אצלו. גם הקירבה של הפרשה לחג הבאת הביכורים מלמדת אותנו דבר דומה: הביכורים הם הפרי הנבחר, הראשון. הפרי שאליו מתגעגעים במהלך השנה כולה – דווקא אותו צריך לתת.

בהיבט הרוחני מתקיים כאן חוק שפע יפה, כשדווקא היכולת לתת את הטוב ביותר, להקריב את המוצלח, הופכת את האדם להיות "מושך של טוב", כלי של טוב ומביא עוד טוב.

דומה הדבר במידה מסוימת לתשלומי המיסים שכל אחד משלם ממשכורתו למדינה. ככל שאדם חולק עם אחרים את מה שטוב אצלו הוא מושך עוד… עוד כסף, עוד אהבה, וכד', ולכן לא כדאי להצטער על כך אלא לשמוח, כי נתינה נכונה מושכת אליה שפע.

שבת שלום