ניצבים וילך

רקע

פרשת ניצבים ופרשת וילך (פרשת וילך היא פרשה קצרה מאוד ואורכה הוא רק שלושים פסוקים) נקראות ביחד והן חלק מארבעת הפרשות האחרונות של השנה: ניצבים וילך האזינו וזאת הברכה. פרשת ניצבים מתחילה בפסוק המרגש:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּולְכֶם, לִפְנֵי ה' אלוקיכם.. ". (דברים פרק כ"ט פסוק ט' ) משה עומד מול העם וחוזר על הברית שקימת בין ה' לעם, הוא מתאר את הטוב שיכול להתקיים כששומרים על הברית ועל הקשיים שעלולים להיווצר במידה ולא שומרים עליה. הוא מתאר את האחריות ההדדית שקיימת בין האנשים ואומר שאנשים שיוצאים וממרידים בגלוי אל מול הברית, אל מול האמונה יגרמו לעונש קולקטיבי: "פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ–וְלַעֲנָה." (פס' י"ז ) בהמשך הוא מתאר את הגלות ואת החזרה לארץ.

משה ממשיך ואומר מספר פסוקים חשובים ומרגשים שמתארים במדויק את החשיבות של הזמן הזה: " כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד… בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע … הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ". ( דברים פרק ל' י"א – י"ט ).

אתם ניצבים היום כולכם…

ראש השנה הוא יום הדין, זמן שבו כל אחד עומד ניצב, עומד זקוף וחשוף אל מול האנרגיה הגבוהה ביותר שקימת ביקום. להיות ניצב זה גם להיות בתפקיד מסוים, לכל אדם יש תפקיד בעולם הזה וכל אדם חייב לממש את התפקיד הזה כדי להגיד בפה מלא שהוא חי.

על פי המסורת ערב החג הוא יום בריאת האדם הראשון והעובדה הזו משליכה גם על היכולת שלנו ליצור את המציאות שלנו מחדש.

הדרך ליצור את עצמנו מחדש

אין דבר שאנחנו לא יכולים לעשות: "הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ" היכולת ליצור חיים טובים ומלאים קימת אצל כל אחד ואחת והיא לא רחוקה ובלתי מושגת, היא נמצאת ממש כאן בלב של כל אחד: "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ"בתרגום חופשי:

המציאות הפנימית (המציאות של הלב) היא זו שיוצרת את המציאות החיצונית!

כדאי להתרכז היום יותר מתמיד במחשבות הכמוסות שלנו, בטיפול ברגשות שלנו ובמה שאנחנו מראים לעולם. זה הזמן להיות בחמלה וברוך קודם כל כלפי עצמנו ואחר כך גם כלפי האחרים.

מה התכלית של כל זה?

"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים"

לא מספיק לחיות צריך לחיות באמת. לחיות מתוך חופש, כשמודעים לבחירה החופשית, החיים הופכים להיות חגיגה. בכל החלטה או בחירה חשוב לבחור בחיים, היכולת להיות שלמים עם עצמנו גם כשההחלטה היא פשרה זו בחירה בחיים, כל החלטה שמובילה למימוש הפוטנציאל הנשמתי הגבוה , זו בחירה בחיים וזו תכלית הקיום שלנו.

לאן הולכים מכאן?

" וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.." (פרק ל"א פסוק א'), כל אדם צריך לעשות את הצעד מהשנה שחלפה אל השנה שנכנסת,
ההליכה היא אקטיבית, היא מצב של בחירה, מצב שבו יש חיים.

ראש השנה וחגי תשרי מזמינים אותנו להתפתח, להתקדם, לבחור בחיים, היכולת לתקן קיימת תמיד וכדאי לנצל את הימים האחרונים שלפני החג להכרה בטוב שקיים בחיים, להשלמה עם קשיים שחשפנו בעצמנו ובקשר שלנו עם העולם. קבלה של המצב מתוך חמלה וסבלנות לעצמנו תבטיח התפתחות רוחנית רגשית וחומרית.

שבת שלום