פרשת צו ממשיכה את הפרשה של השבוע שעבר וגם היא מתייחסת לקורבנות שנהגו להעלות בבית המקדש, אבל להבדיל מפרשת ויקרא שדיברה על הקורבנות בהקשר של כל העם, הפרשה הזו מדברת במיוחד על הכוהנים. בפרשה ישנם תשעים וששה פסוקים.

פרשת שמיני, מספרת על היום שבו משה מעביר את השרביט לכוהנים, עד ליום הזה משה היה זה הקריב את הקורבנות במשכן והוא גם זה שיכול היה לשמוע את דברי ה' ולהעביר לאחרים.

פרשת תזריע, עוסקת בטומאה שמגיעה ממחלות שונות בעיקר מחלות עור שאת חלקן אנחנו לא מכירים היום. הפרשה מתארת מה צריך האדם לעשות כשמופיעה מחלה שקשורה לטומאה. במספר מקרים האדם נדרש להתבודד מהחברה, להיות מספר ימים או שבועות בבידוד. פרשת מצורע מתארת מצב של נגעים בעור ואיך מטפלים בהם.

הפרשה השנייה פרשת מצורע, נראת הפוכה מהפרשה שלפניה, הראשונה מדברת על התחלה חדשה, על זריעת הזרע והשנייה על קושי גדול, על מחלה קשה: צרעת.

פרשת אחרי מות, מתייחסת למותם של נדב ואביהוא, שני בניו של אהרון הכהן שמתו (בפרשת שמיני), שני הבנים שהיו כהנים גדולים ואנשים רוחניים מאוד, הם טעו בכך שהם ניסו להיות "רוחניים מדי", הם לא התחתנו ולא הולידו ילדים, הם ניסו להגיע לדרגה רוחנית גבוהה מבלי לחבר את הרוח לחיי היומיום  ועל כך הם נענשו.

פרשת קדושים מגיעה מיד אחרי שבניו של הכהן הגדול מתים משום שחשבו שהם מעל כולם, שהם רוחניים יותר וראויים יותר מאחרים, פרשת קדושים מתייחסת לדרך החיים הנכונה ומראה שכולם קדושים לפני האלוהות.

פרשת אמור, מעלה שני נושאים מרכזיים: היא ממשיכה את הפרשה הקודמת ומספרת על הכהנים, השבוע הדגש הוא על הטהרה ועל הצורך לשמור על דיבור נקי ומדויק. ובנוסף הפרשה מציינת זמנים, מועדים חשובים כמו: שלושת הרגלים ויום כיפור .

הפרשה עוסקת בשנת השמיטה: שש שנים צריך לעבוד את האדמה, לזרוע, לקצור, לעשות כל מה שצריך על מנת לקבל יבול ובשנה השביעית לשבות. לתת לאדמה לנוח, לא לעבד אותה, לא לקטוף פירות. לא לעשות כלום.